החלטה בתיק בש"פ 5370/13

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק-רפפורט) מיום 30.7.13 בתיק מ"ת 42136-03-12, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית שבהן הוא נתון.

רקע

ב.             כנגד העורר ואשתו הוגש ביום 25.3.12 כתב אישום חמור (ת"פ 42118-03-12) בן שמונה עשר אישומים (אשר תוקן שלוש פעמים), המגולל בעיקרו את סיפורה של וילת אירוח בשם "הטירה", אותה הקימו העורר ואשתו על שטח בבעלות הוריה במושב שדות מיכה, ללא אישור, מבלי שקיבלו לכך היתרים, מבלי ששילמו לבעלי המקצוע בהם נעזרו ומבלי שנתנו תמורה ללקוחות ששילמו מראש בעבור שהות בוילה; וכל זאת, תוך שהילך העורר אימים על מי שבא לדרוש את חלקו, ואף נקט באלימות ב"עת הצורך". כך בתמצית, וביתר פירוט ראו החלטתי מיום 16.6.13 בעניין גילוי חומר חקירה בתיק (בש"פ 3553/13 מור נ' מדינת ישראל (2013)).

בגדר סעיפי האישום יוחסו לעורר עבירות מרובות של סחיטה באיומים וסחיטה באיומים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק יחד, קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק ונסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק, גניבה לפי סעיף 384 לחוק, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287א לחוק; ריבוי עבירות מס לפי סעיפים 215א(א), 216(4), 216(5) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ולפי סעיפים 117(א)(4), 117(א)(6), 117(א)(7), 117(א)(13) ו-117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; עבירות של הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; ועבירות של משיכת שיקים ללא כיסוי לפי סעיף 16(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981.

ג.              עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בעילה של יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחון הציבור, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. צוין, כי לעורר שמונה הרשעות קודמות, בין היתר, במספר רב של עבירות מרמה, כי תלוי ועומד נגדו מאסר של חמישה חודשים המותנה בהרשעה בעבירות מרמה, וכי מתנהל נגדו תיק נוסף בגין עבירת סחיטה באיומים. כן הוטעם, כי במסגרת האישום החמישה-עשר בתיק דנא עולה שהמשיב לא סיים לרצות עונש קודם שהוטל עליו בעבודות שירות, ואף שיבש מהלכי משפט במטרה להסתיר זאת.

ד.            לאחר שהוסכם על קיומן של ראיות לכאורה, בחן בית המשפט המחוזי (השופטת א' אפעל-גבאי) בהחלטתו מיום 16.7.12 את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. תחילה נסקר עברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות רבות של קבלת דבר במרמה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בין השנים 1993 ל-2000, והרשעה נוספת בקבלת דבר במרמה מיום 14.6.11, קרי "מקצועיות" בתחום זה. עוד נדרש בית המשפט המחוזי לתסקיר המבחן בעניינו של העורר מיום 19.6.12, ממנו עלה כי העורר - אז בן ארבעים ושבע - נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאים שבין ארבע לשש-עשרה שנים. עלה, כי שירות המבחן התרשם שהמשיב מכחיש ומטשטש את התנהגותו הבעייתית, וחווה את עצמו כמי שערך שינוי בחייו ואינו מנהל עוד חיים עברייניים. נוכח רמת המודעות הנמוכה שהפגין הוערך הסיכון להישנות התנהגות פוגענית מצדו כגבוה, ושירות המבחן לא בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי עמד עוד על טענות הצדדים ועל חלופות המעצר שהוצעו על ידי העורר. 

ה.           צוין, כי לצד השיקולים כבדי המשקל למעצרו של העורר עד תום ההליכים מזה, בהם התנהלותו השיטתית בדרכי מרמה, זמינותן של עבירות מרמה באמצעות הטלפון או המחשב גם בתנאי מעצר בית והקושי ליתן בו אמון נוכח המיוחס לו לגבי התנהלותו במסגרת עבודות השירות שהוטלו עליו - אין להתעלם מן הנימוקים התומכים בשחרורו של העורר לחלופה מזה. זאת, שכן ניתן לזהות תקופה ארוכה בה פסק העורר מביצוע עבירות בין השנים 2000 ל-2011, אין עברו הפלילי כולל עבירה של סחיטה באיומים, המדובר במעצר ממושך ראשון לעורר והוא מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל. עוד נתן בית המשפט המחוזי דעתו לסבל שמסב המעצר לעורר, לכך שדומה כי יש לו השפעה מרסנת ומרתיעה עליו, לכך שמרבית האישומים כנגד העורר אינם כוללים שימוש של ממש בכוח ורבים אף אינם מקימים עילת מעצר, וכי נוכח רשימת עדי התביעה הארוכה המצורפת לכתב האישום צפוי המשפט להימשך זמן רב.

ו.             סוף דבר, בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של העורר לבית מעצר חלופי במושב בן זכאי בתנאי מעצר בית מלא, ובפיקוחם של מנהלי המקום, מר ירדן אולמן, עובד סוציאלי שיקומי ופסיכיאטר בהכשרתו, ומר צבי בן ארי. צוין, כי המקום מוקף חומה בגובה ארבעה מטרים בה קבוע שער חשמלי, פועלות בו מצלמות במעגל סגור בכל שעות היממה ושוהים בו כל העת מפקחים מנוסים שהוכשרו לכך, וכי הוא דומה לבית המעצר ביכולתו להגן על שלום הציבור ולמנוע את הישנות העבירות. צוין גם, כי מר אולמן ינצל את שהותו של העורר במקום כדי להתחיל בתהליך טיפולי. בית המשפט המחוזי התנה את השחרור לחלופה בתנאים הבאים: יציאתו של העורר לא תותר אלא באישור בית המשפט; התייצבותו לדיונים תהא בליווי אחד המפקחים; חדרו יהיה נעול במשך שעות הלילה; נאסר עליו שימוש בכל אמצעי קשר אלקטרוני; שיחות טלפון לבני משפחתו או לבא כוחו יתקיימו מטלפון קוי ובנוכחות אחד המפקחים; יותקן לעורר בנוסף גם איזוק אלקטרוני; העורר יפקיד את דרכונו וכן סכום של 75,000 ש"ח בקופת בית המשפט והמפקחים יחתמו על ערבות צד ג' בשיעור 100,000 ש"ח כל אחד. 

ז.             ביום 11.4.13 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו. נטען, כי הואיל ובמשך ששת החודשים בהם היה במעצר בית (ביני לביני ריצה גם שלושה חודשי מאסר בגין הפקעת עונש עבודות שירות קודם) הקפיד על כל תנאי שחרורו, הוכיח כי הוא ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט. עוד נטען, כי נוכח היעדרותו נתונים אשתו וילדיו במצוקה ובמשבר נפשי קשה, וכי הואיל ואינו עובד זה למעלה משנה, ונוכח הסדרי הפשרה אליהם הגיע בגין סכסוכים כספיים המהוים הבסיס לחלק מן האישומים המיוחסים לו, קשה לו מאוד לעמוד בעלות הגבוהה של השהות ב"בית המעצר הפרטי". מטעמים אלה נתבקש בית המשפט המחוזי להעתיק את מקום מעצר הבית לביתו של העורר יחד עם משפחתו, ולאפשר לו חלון התאווררות של שלוש שעות מדי יום.

ח.           בהחלטה מיום 21.5.13 נדרש בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בזק-רפפורט) לעדותו של מר אולמן מיום 25.4.13, ממנה עלה כי העורר הקפיד על כל תנאי מעצר הבית, כי בית המעצר החלופי עתיד להיסגר בקרוב וכי השבה של העורר לביתו עשויה לפתוח פתח להתחלה של הליך שיקומי של כל המשפחה. כן נדרש לתסקיר שירות המבחן מיום 19.6.12, לפיו נמסר משירותי הרווחה כי אכן מצויה משפחתו של העורר במצוקה, אשתו מגלה קשיי תפקוד חמורים וילדיו מוגדרים בסיכון גבוה. נאמר, כי שירות המבחן התרשם שחרף סדקים שנתגלו בהכחשתו הגורפת, קיים עדיין סיכון גבוה לשיבוש הליכי משפט ולהישנותה של התנהגות פוגעת, ואין בחלופה המוצעת כדי לאיינו, במיוחד בשים לב לכך שרבים מן המתלוננים והעדים בתיק מתגוררים במושב שדות מיכה או בקרבתו. לאחר שעמד על טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי, כי אין החשש מפני שיבוש מהלכי משפט ערטילאי בנדון דידן, הואיל והוא טבוע בעבירות סחיטה בדרך של הטלת מורא, כמיוחסות לעורר. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי נוכח הפיקוח ההדוק בו היה נתון במעצר הבית, מוגבלת היכולת להסיק הפחתה ברמת המסוכנות הנשקפת מן העורר מכך שקיים את תנאי השחרור. עם זאת, משמצא בית המשפט המחוזי שסביר להניח שיהא בידיו לתרום להשבת משפחתו לתלם וכי בידי מר אולמן יהא לסייע בכך, ונוכח הקפדה על תנאי השחרור לעת הזו, הורה על העתקת מקום מעצר הבית של העורר לביתו עם אשתו וילדיו, בפיקוחו של מר ירדן אולמן. בגדר האיזון עם הסיכון שעודנו נשקף מן העורר והחשש משיבוש מהלכי משפט, בפרט נוכח הקרבה של חלופת המעצר למתלוננים ולעדים, לא התיר בית המשפט המחוזי את חלונות האוורור שנתבקשו וקבע כי תנאי מעצר הבית יעמדו על כנם כולם, והבטוחות תוגדלנה. 

ט.           ביום 18.7.13 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי שחרורו, בה נתבקש בית המשפט להתיר לו לצאת לעבודה ב"טירה" בליווי המפקח, בכל יום בין השעות 0800 ו-1700, ולעבוד שם בגינון ובתחזוקה של המקום. לחילופין נתבקש אישור לצאת לשש שעות התאוררות מדי יום, בליווי המפקח. יצוין, כי ביני לביני הוגשו שתי בקשות פרטניות ליציאה לצרכים רפואיים ולצורך ליווי בנו לפגישה בבית הספר, ואלה נדחו מן הטעם שלא הוצגו ראיות המצביעות על חיוניותן (החלטת השופטת ת' בזק-רפפורט מיום 10.6.13). נטען, כי מאז נעצר העורר מידרדר והולך מצבה הכלכלי של משפחתו, שכן אשתו ממוטטת נפשית ואינה מסוגלת לנהל את העסק המשפחתי בכוחות עצמה, וכי משהתגייסה בתו הבכורה מספר ימים קודם לבקשה, אין עוד מי שיסייע בניהול העסק ותחזוקו. כן נטען, כי הואיל ובמשך כל תקופת מעצר הבית הקפיד העורר לקיים את תנאי מעצרו, ומשהופגה המסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו עם הסדרתם של רבים מן הסכסוכים הכספיים המבססים חלק מן האישומים כנגדו, ראוי העורר לאמונו של בית המשפט.

י.             בהחלטה מיום 30.7.13, לאחר שנדרש לטענות הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נאמר כי משלא התעוררו נסיבות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן, ונוכח פרק הזמן הקצר שחלף מאז התקבלו שתי ההחלטות הקודמות בנוגע לבקשות יציאה מן הבית, לא קמה עילה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.5.13. הוטעם, כי העתקת מעצר הבית למקום מגוריו לא היתה מובנת מאליה, נוכח כתב האישום הרציני והעבירות החמורות המיוחסות לעורר, ואך נסיבותיו המשפחתיות של המבקש הן שהובילו לכך. נקבע, כי אין בהן כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת הימנו ואת החשש שישבש מהלכי משפט, ומשכך לא ניתן ליתן בו אמון שיאפשר את יציאתו מן הבית, אלא במקרים בהם הדבר נדרש ביותר.

הערר והדיון

יא.           מכאן הערר, בו נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה לא חלף די זמן כדי להצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור, שכן בבקשותיו הקודמות לא ביקש העורר לעבוד וטרם נדרש בית המשפט לבקשתו זו, בשים לב לשקיעתה הכלכלית של המשפחה. עוד חזר העורר על טענתו, לפיה בתקופת מעצר הבית בה נמצא הוכיח כי אין נשקפת הימנו סכנה לשיבוש מהלכי משפט, וזאת חרף קרבתו הגיאוגרפית למספר עדי תביעה, והטעים כי ממילא הוצע שיהיה בפיקוח מלא גם במהלך העבודה המבוקשת. כן הוטעם, כי לנאשמים המואשמים בעבירות חמורות בהרבה מאלה המיוחסות לו מתירים לעתים לצאת לעבודה בגדר מעצר הבית, ומשכך אין חומרת העבירות צריכה להיות שיקול בהחלטה, ודחייתה מהוה הפליה של העורר.

יב.           בדיון שב בא כוחו של העורר על טיעוניו, והטעים כי במשך תקופה של למעלה משנה הוכיח העורר שבית המשפט יכול לרחוש לו אמון ולאפשר לו לסייע בפרנסה של משפחתו, נוכח הקשיים הכלכליים המרובים עמם הם מתמודדים. צוין שמקום העבודה המוצע קרוב מאוד לביתו, מרחק כמאה מטרים, והוטעם כי יהא בפיקוח צמוד. לטענתו, נושא העבודה לא הועלה לפני כן ולכן אין מדובר בעיון חוזר, באת כוחה של המשיבה טענה, כי הרקע לעצם אישור העתקתו של מקום מעצר הבית היה המצב הכלכלי הקשה של העורר ומשפחתו, וכי גיוס בתו הבכורה של העורר היה צפוי מראש, ומשכך לא חל כל שינוי נסיבות שהצדיק בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי השחרור. נטען, כי נוכח ריבוי עבירות הסחיטה המיוחסות לעורר אין מקום להקל עמו יותר מכך. כן הוטעם, כי חלק מן העבירות המיוחסות לעורר בוצעו במקום העבודה המוצע.

הכרעה

יג.            לאחר העיון לא ראיתי להיעתר לבקשה, מטעמי בית המשפט קמא. הטעם הדיוני פשוט. עמנו הוראת סעיף 52 לחוק המעצרים, המאפשרת עיון חוזר בתנאים הבאים: "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בנידון דידן לא קוים גם אחד מתנאים אלה, אף בפרשנות גמישה. כאן המקום להטעים: בשקלם בקשות לפי סעיף 53 על בתי המשפט להיזהר משיטת ה"סלאמי", של פניות חדשות לבקרים בשיטה הישראלית המכונה "מצליח" - יצליח, מה טוב, לא יצליח, לא אירע דבר, שהרי בהליך פלילי עסקינן ואין מטילים הוצאות, ומה ממנו יהלוך לשוב ולבקש. גם לזמנם השיפוטי של בתי המשפט ולזמנה של התביעה יש ערך, בכל הכבוד, ונזכור כי האמור חל מקל וחומר כשהמדובר בעצר בית, שאינו דומה ולוא ממרחק למעצר מאחורי סורג ובריח.

יד.           בנידון דידן אין בידי לקבל את הטענה, כי כיון שנושא המשאלה לצאת לעבודה לא הועלה בטרם הבקשה האחרונה מיולי 2013 לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, יש בכך כדי לאשש טענת שינוי נסיבות. אם כך נפרש, קל יהיה לכאורה לכל מי שהוחלט לגביו החלטה פלונית בנושא מעצרים, לשלוף טענה שניתן היה להעלותה גם בעבר, אך משום מה לא הועלתה - ולהצדיק בכך עיון חוזר; ולכאורה אין לדבר סוף.

טו.           בנידון דידן עבר העורר, והדבר אינו פשוט כשלעצמו, במאי 2013 בהחלטת בית המשפט (וחרף דעתו של שירות המבחן, יש לומר למושב מגוריו. כבר אז היה ידוע מצבו הכלכלי והמשפחתי, ועל כן אין בבקשה משום חידוש של ממש. זאת, אף שאין לכחד כי על פני הדברים, גם כעולה מדיווח שירותי הרווחה, מצבה של המשפחה אינו נטול קשיים, גם אם לכאורה מעשי העותר היו גורם בהמטת קשיים אלה.